אחד הדברים הראשונים אשר ילד לומד להגיד זה בא לי או לא בא לי.
לכאורה זה לא נראה מזיק ואפילו מתוק כשילד מתחיל לדבר ולהביע את רצונותיו, כולם מתלהבים מזה, תומכים ואף חוזרים בעצמם על צמד המילים הללו, אך בואו נעצור לרגע ונחשוב מה "בא לי" עלול לעשות לעתיד ילדנו.
אפתח ואומר כי הדור של ימנו כלל אינו דומה לדורות קודמים; הילדים של היום נולדים פיקחים, חכמים ומצליחים מהר מאוד לקלוט את סביבתם ומגיל צעיר מאוד, בגלל ובזכות האינטרנט, הם נחשפים להמון דברים, גם למידע שאינו תואם את גילם.
זאת המציאות והיא נכונה וטובה כמו שהיא, אך משהו בקדמה הזאת – כמו שהיא מביאה להתפתחות היא גם יכולה להביא להרס, ולכן חשוב כי אנו, הדור אשר מחנך אותם, נבין זאת ונפעל בהתאם.
כיצד?
ע"י נתינת כלים נכונים והכוונה נכונה ל-איך לא ללכת לאיבוד בכל שפע המידע, השפע באופן כללי והדברים אליהם הם נחשפים.
אחד מהכלים הוא להפסיק להשתמש בצמד המילים "בא לי".
מה "בא לי" יכול לעשות לנו?
● "בא לי" יכול להכניס את הילד לתוך תחושה כי הסביבה אמורה לרצות אותו.
אך בפועל, כאשר הילד גדל, הוא נתקל בהמון התנגדויות מהסביבה וחוסר ריצוי ואז בגיל בוגר הוא עלול להיכנס תחושת קורבנות והסתגרות.
● אנו גדלים לתוך הבנה שבה הרצון שלי אינו צריך להיות מאופק, כל מה שבא לי אני יכול לקבל ואז דחיית הסיפוקים אינה נשלטת. אם נוסיף לחוסר דחיית הסיפוקים את החשיפה האינטרנטית, הכל ביחד יכול ליצור בגיל בוגר יותר דחף להתמכרויות, חוסר איפוק, רדיפה אחרי דברים וכד'… אין מגבלות, אין גבולות ואין מעצורים. בקיצור, יש המון בלבול, חוסר אונים וכאוס פנימי.
● חשוב גם לראות כי "בא לי" עלול להחליף מילים אחרות אשר מביעות תחושות או רצונות, דבר שיכול להוביל אותנו, כבוגרים, לחוסר הבנת העצמי ולחוסר הבנת התחושות והרצונות אשר באמת דוחפים אותי לעשיה מסוימת. ובמילים פשוטות "בא לי" עלול השתיק את המודעות הפנימית ואת היכולת להבין מה באמת אני רוצה או חש.
לסיכום:
יצרים, תאווה, תשוקה – אין בהם פסול אם הם במינון הנכון, אך צמד המילים "בא לי" עלול להביא את כל אילו למקומות חסרי מעצורים, חסרי שליטה וכמו כן, ברגע שאין סיפוק לרצון – זה יכול להוביל לתחושת חוסר יכולת, לתחושה כי הסביבה אינה אוהבת או תומכת בי, לתחושת תסכול ולתחושת ערך עצמי נמוך.
כל מה שאנו לא רוצים בעבור ילדנו הרכים.
לכן, חשוב כי אנו, ההורים והמחנכים, נמעיט באמירת המילים הללו ונשתדל כמיטב יכולתנו לעזור לדור הזה להיות נכונים יותר לעצמם ולסביבתם.
אז מה אפשר להגיד במקום "בא לי/לא בא לי"?
♥ "אפשר בבקשה…."
♥ "אני רוצה בבקשה….."
♥ "אני מרגיש שאני רוצה….."
♥ "חשוב לי ש….."
♥ "אני לא רוצה…."
♥ "אני מרגיש שזה לא נכון לי….."
באהבה, נועה – מפתחת גישת קיפו"ד
